| |
יג. פטירת זקננו זצוק"ל
זקננו נשא בזיווג שני את מרת רייזל (טרזה) מפרעשבורג. מלבד מכתב ממנה שכתבה לפני פטירתה (כחמש שנים אחרי פטירת זקננו) מבית-האבות בפרשבורג בו התגוררה, לא נודע לנו הרבה אודותה. נכדו הרב יעקב צבי כהן זצ"ל מציין שניהלה את עניני בית הסבא במסירות בכל כוחה ובכשרון עד יום העלותו לגנזי מרומים. הודות לה למד תורה בקדושה וטהרה עד סוף ימיו. גם את ציונה בבית-העלמין בפרשבורג מצאנו, משם נודע לנו שם אמה: מרים לאה.
זקננו הבז"ך נפטר בביתו בבאדן כעשר דקות אחר צאת שבת-קודש פקודי ה'תרע"ג, אור לל' באד"ר, בשעה 18:30 71 . על זקננו אפשר להמליץ דברי המקונן:
"אוֹי כִּי נֻטְּלָה מְנוֹרָה
וּקְטֹרֶת לְבוֹנָה הַטְּהוֹרָה
וְנִבְזֶה גָזִית מְיֻקָּרָה
אָכְלָה אֶרֶץ זָבַת.
וִיהִי נֹעַם נִשְׁבַּת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת"
(קינה לט' באב שחל במוצאי-שבת) ׂ
את מהלך הלוויה תיאר נכדו הריצ"כ:
"הוא ציוה לפני מותו לקבור אותו בעיר סרדהאל, לצד אשתו ע"ה 72 . את הארון העבירו על עגלת סוסים מהעיר באדען לסרדהאל דרך פרשבורג. גם הרכבת לסרדהאל יוצאת מפרשבורג, ולכן נסעתי שמה אל בית דודי ר' יהודה וואטיץ זצ"ל ואצלו היתה כבר הידיעה שבחצות הלילה תעבור העגלה את הגבול בין אוסטריה להונגריה אשר היה אז מעבר לנהר דנובה על-יד פרשבורג. יצאנו ביחד לשם לכבוד הארון אשר הגיע בדיוק בזמן והמשיך את דרכו כל הלילה עד סרדהאל. אנו חזרנו לפרשבורג ונסענו בבוקר ברכבת לסרדהאל יחד עם אבי וכל אחיו ועוד קהל שהתאספו לסרדהאל, להספד".
גם חתנו הרב שלמה פרידמן זצ"ל מתאר את יום הפטירה:
"...בשנת תרל"ח, כאשר בא אמו"ח הגה"ק אל משמרתו לבאדען, קרא לאחר חנוכת בית-מדרשו אומן נגר וציוה לו להאריך לו את שולחן בית-מדרשו על-ידי שיתחבר אליו באמצע קרש חדש ועל אותו קרש למד התורה הקדושה כל ימי חייו. ושבעה ימים קודם סילוקו בשנת תרע"ג לפ"ק, לאחר שסיים תפילתו הזכה בבית-הכנסת, קרא את השוחט ר' יקותיאל קוסל ז"ל וביקש ממנו וגם את נכדו, לסייע לו להוציא את הקרש הנ"ל מהשולחן כי קשה היה להוציא לבדו, ושאל אותו השוחט מדוע יעשה זאת, ולא השיב לו דבר, ויעשו כאשר ציום, ואחר-כך הלך השוחט לדרכו. את הקרש נתן למקום מיוחד בבית-מדרשו בפני נכדו, ויאמר אליו: אל תשכח כי הצוואה שלי מונחת בארגז בבית-המדרש ושם מצא כתוב מה יעשה עם הקרש הזה.
ולאחר צהרים אמר שתשש כחו וישכב על מטתו וצוה מיד לקרֹא לשלשה בניו היושבים בארץ אשכנז וגם ארבע בנותיו מארץ אונגארן שיבואו אליו במהרה לראותם ולברכם לפני מותו. ביום חמישי בשבת כבר התקבצו כל בניו ובנותיו בבית אביהם הקדוש, ויהי ביום שבת-קודש רחושי מרחשי שפתותיו שושנים כל היום תפלות ותהילות לאל עליון.
ויהי כאשר ראה הצדיק שבא עתו עת מועד לכל חי, ויקרא לכל בניו ובנותיו ויאמר אליהם: הנה אנכי הולך בדרך כל ארץ ועתה בואו אלי ואברככם, וימהרו אליו וישא את ידיו ויברכם בדמעות שליש.
ויהי כאשר שמעו יקירא קרתא וכל אוהביו וקרוביו כי בא השמש, וימהרו אליו ויאמרו רבנו ברכינו, ויברכם בכל לב ונפש בברכת צדיקים. ויהי ערב במוצאי-שבת-קודש, שבת משוש לבינו לעת צאת-הכוכבים יצאה נשמתו נר ה' בקדושה ובטהרה בקריאת-שמע של ערבית בשעה שהכהנים נכנסין ליושב סתר עליון, א' דראש-חודש אדר שני, בשנת שבעים ושמונה לימי חייו התמימים. ויבכו אותו בני-ישראל ויצעקו אל ה' "הושיעה ה' כי גמר חסיד פסו אמונים מבני-אדם" (תהלים יב, ב). ויעשו לו בניו כאשר ציום להביא אותו בארונו עם הקרש אשר למד עליו בבית-מדרשו שש ושלשים שנה, לק"ק סערדאהעל לקבורה 73 .
ביום ב' דראש-חודש אדר שני בא ארונו של הקדוש לק"ק סערדאהעל, ותהום כל העיר בחרדה וישבתו ממלאכתם לכבודו ויצאו לקראת ארונו של אותו צדיק, וגם משאר קהילות קדושות מסביב באו לספדו ולקונן עליו, וכבוד גדול עשו לו שנספד שלא כהלכה "מצוה לקיים דברי המת", כי בצוואתו ציוה שלא יספיד אותו שום רב או חכם. אבל הרב הגאון העצום מוה"ר שמואל ווינבערגער זצוק"ל 74 , אב"ד ור"מ דק"ק סערדאהעל, אמר עליו: גדול כבוד הצדיק הקדוש הזה שדוחה ההלכה (ההיתר מבואר בתשובת אחרונים) ועשה לו הספד גדול בדברים היוצאים מן הלב ונמס כל לב ויבכו אותו כל העדה ויקברו אותו לפי כבודו אצל גאוני וקדושי סערדאהעל, זכותו יעמוד לנו שלא ימיש תורת ה' מפינו ומפי זרעינו וזרע זרעינו עד עולם".
נספד גם על-ידי בנו הגדול הרב שמחה כהן זצ"ל תלמיד בעל ה"שבט-סופר" ומבוני קהילת "עדת ישראל" בנירנברג. הספדו היה כבר בשפה גרמנית צחה ועשה רושם רב על השומעים.
נכדו הרב יעקב צבי כהן זצ"ל סיפר שביקש הסבא שלא לקוברו בעיר באדן שם נטמנו המתחדשים אלא בבית-הקברות בסרדהאל שם נקברו אנשי תורה, ובו קבורים רעייתו הרבנית וחמיו ע"ה. קברוהו קרוב לחומת בית עלמין כדי שבניו הכהנים יוכלו לגשת מבחוץ ולבקר קברו.
בצוואתו ציוה לשים עפר ארץ-ישראל עמו:
"ואני בחיי אספתי לי עפר ואזוב מארעא קדישא דארץ-ישראל, והנה הוא באמתחתי בין בגדי פשתן לבן בתיבה, ותשתדלו בזה שיפזרו המתעסקים אם ישכיבוני לארון או על הארץ בקבר יפזרו תחת גופי ועל גופי על כל אבר ואבר שאפשר ובפרט על מקום ברית-קודש, באופן זה יפזרו כדי שאהיה כמו מעוטף באותו עפר, 'וכפר אדמתו עמו' כתיב".
מצאנו שכדבר הזה ציוה מאה שנים קודם לכן בפראג הגאון רבנו יחזקאל לנדאו זצ"ל לבניו, כמובא בהקדמת בנו לשו"ת "נודע-ביהודה" של אביו.
*
יש שמפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיה נז, א) ויש שבעיצומה ואינו זוכה לראות בקיום ההבטחה לישראל לגאולתן, או אפילו לניצניה. כן היה גורלו של זקננו אהרון הכהן הגדול ע"ה, אשר ראה קושי ישראל בשיעבוד מצרים 75 ונשא על אותו לב דואב את חושן המשפט ובאותו לב כאב את פקידת משפטי ישראל מחטא העגל שהכניסוהו ישראל בקלחתו. אלי משה ואחיו באו המרגלים אל מדבר פארן ויוציאו דבת הארץ רעה. "וילֹנו על משה ועל אהרון כל בני ישראל... לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו... ולמה ד' מביא אֹתנו אל הארץ הזאת... ויפל משה ואהרון על פניהם" (במדבר יד, ב-ה). ואחר-כך נתקנא בו קרח "ומדוע תתנשאו על קהל ד'" (טז, ג). ואחר שמע עם אחִיו: "ולמה הבאתם את קהל ד' אל המדבר הזה למות שם... ויפלו על פניהם" (כ, ד-ו).
והנה כאשר תמו כל הדור ההוא למות (דברים ב, טז) וכל חבריו בני גילו של אהרון ואף תלמידיו הצעירים ממנו בשישים שנה כולם מתו (רש"י במדבר יד, לג), נשאר אהרון עם משה לפליטה. הם לא מתים בחטא המרגלים (במדבר כ, יב [ורש"י שם], כד. דברים לב, נא). או אז זורח הוא אור מארץ-ישראל, מבקשים ישראל ליכנס דרך ארץ אדום לקיים הבטחת יעקב לעשו "עד אשר אבֹא אל אדֹני שעירה" (בראשית לג, יד. ע' תנחומא תרומה ט) ומסרבים האדומים "פן בחרב אצא לקראתך" (במדבר כ, יח). והנה לא זוכה אהרון לראות בטובה אשר תבוא את ישראל ומתבקש אז, באותו שלב של ספקות על אופן הכניסה אל הארץ, להיאסף אל עמיו מבלי שרואה כיצד באה הבעיה על פתרונה.
ואמרתי כן גורלו של אחד מבני בניו הלא הוא זקננו הבז"ך. הוא חווה את צרות עמו על בשרו מיום לידתו, ראה את עיירת הולדתו מתפוררת מבחינה רוחנית, מתבוללת, ונאלץ כילד לעזוב את בית אביו וארץ מולדתו כדי לגלות למקום תורה. אחר-כך במקומות רבנותו פגש בחולשה הרוחנית אשר פקדה את עמו. ואמנם נתבקש לישיבה של מעלה ערב מלחמת העולם הראשונה ובכך נאסף לפני בוא ימי רעה שהביאה חורבן גדול על בית ישראל באירופה. מאידך, גם לא זכה כמעט לראות בתחילת שוב ישראל אל אדמתם ולא ידע כי רוב צאצאיו ידורו בארצנו הקדושה, שמה יקימו את משפחותיהם ושם יגדלו בתורה.
לאחר פטירתו של זקננו, מילא את מקומו חתנו, איש בת-זקוניו מרת חי' אסתר, הרב שלמה פרידמן זצ"ל, בבית-הכנסת ובבית-המדרש. הרב פרידמן ורעייתו הרבנית אסתר עברו להתגורר בבית זקננו הבז"ך, בבנין בית-הכנסת ובית-המדרש. שיתוף הפעולה בין הרב בנימין זאב וולף רייך ובין הרב פרידמן היה לשם דבר. הרב פרידמן כיהן כדיין ואחראי על השחיטה. הרב רייך נפ' בשנת ה'תרפ"ט. בשנת ה'תרצ"א מילא את מקומו הרב נפתלי קרליבך, תלמידו של הרב הילדסהיימר.
 לחזרה למעלה
 הקודם הבא
|
|
