| |
ד. רוידניץ
מכיון שלפחות משנת ה'תק"ן, שנת נישואי הורי אבי הבז"ך, התגוררו ברוידניץ אבות אבותינו, מצאנו לנכון לספר מעט על עיירה זו. לשם כך נעזרנו בכמה ספרים על יהדות צ'כיה ובוהמיה בפרט ומן הערך "רוידניץ" מתוך הספר העומד לצאת לאור – "פנקס קהילות בוהמיה ומורביה", מאת מר שלמה שמידט העתקנו רשומות רבות. על הרשות להשתמש בעבודתו הגדולה אנו מודים לו.
עיירה, או עיר, יפהפייה היא רוידניץ, סמוכה לטרזן, מצפון לפראג הבירה. יהודים התיישבו בה כבר בשנת ה'ר לערך.
במקורות אחרים נזכרים יהודים ברוידניץ לראשונה רק בשנת ה'ש"א, כאשר פרצו שם פרעות נגד היהודים בעקבות פרסום צו גירושם מהעיירה בידי המלך פרדיננד (Ferdinand) הראשון. רוידניץ היתה באותה התקופה אחת הקהילות היהודיות החשובות בבוהמיה, שהיו ידועות בכינוי קרב"ן - קולין, רואודניצה, בומסלא, נחוד (Kolin, Roudnice, Bumsle, Nachod). במקורות אחרים לא נכללת נחוד וראשי-התיבות מופיעים: בק"ר.
בשנת ה'ש"ל נרשמו בה 23 משפחות יהודיות. בשנת ה'שנ"ה, בעת ששימש המהר"ל כרבה של עיר הבירה הסמוכה פראג, הורשו היהודים לרכוש בה גיטו בן 16 בתים, אם כי נאלצו לעוזבם בשנת ה'שע"ד כפי דרישת הנוצרים. הורשו להחזיק בית עלמין משנת ה'שנ"ה שעל קיומו ידוע לנו רק עד שנת ה'שע"ג. אחדות ממצבותיו הועברו לבית-העלמין שנחנך במקומו, והאחרות שימשו בעשרות השנים הבאות אבני בניין. בתי הגטו הוחרמו ונהרסו כדי לפנות מקום למנזר קפוציני שנבנה שם.
היהודים הקימו לעצמם רובע חדש, מעבר לביצורים שהקיפו את העיירה, ובו 12 בתים שנרכשו מתושביה הנוצריים של העיירה. בשנת ה'שע"ט הם בנו בית-כנסת במקום שעמד בגטו הישן. הבניין שופץ והורחב בשנת ה'תל"ה. 350 מקומות ישיבה היו בו. בהיות זקננו הבז"ך-לבונה נער, נהרס בית-הכנסת, כדי לפנות מקום למסילת ברזל.
בית-העלמין החדש של הקהילה, שנחנך כפי הנראה כבר בשנת סגירת קודמו, הורחב מספר פעמים ושימש מקום קבורה עד שנת ה'תר"ן לערך, ומכאן שמקום מנוחתם של הורי הבז"ך והוריהם שנפטרו ברוידניץ בטווח שישים השנים ה'תקע"ח-ה'תרל"ז לערך, הוא בבית עלמין זה. בית העלמין השלישי הוקם רק בשנת ה'תרנ"ו. היום נראים שני בתי קברות מחוץ לעיר, סמוך לתחנת הדלק בצד הכביש המוביל לבודני (Budyne). דוקא בית העלמין החדש נהרס כמעט כליל על-ידי הנאצים ימ"ש.
בין הגיטו והעיר הנוצרית הפריד שער גדול בנוי אבן. בשנת ה'שצ"א, בעת מלחמת שלושים השנים (ה'שע"ח-ה'ת"ח) בין מדינות אירופה, נאלצו היהודים להתמודד עם צבא הסקסונים הכובש, אז שרפו חייליו של מלך סקסוניה את הגיטו, על 28 בתיו. יהודי העיירה נמלטו ורובם מצאו מקלט זמני בפראג. קודם לכן הצליחו להציל את העיירה מהרס כללי על-ידי תשלום סכום כסף גדול ככופר לסקסונים.
רוב יהודי העיירה עסקו אז במסחר בתבואות וביין, בגידול בקר, במלאכה וברוכלות. אף רופא אחד היה, שני זגגים ושני חייטים. על אף שהמלחמה פגעה בהם קשה יותר מאשר בשאר תושבי העיירה, ואף התרוששו בעקבותיה לגמרי, המשיכו שכניהם הנוצרים לראות בהם מתחרים והתלוננו עליהם בלי הרף בפני השלטונות. הקהילה הלכה ופחתה במניינה ובשמירת החיים היהודיים באופן שיטתי עד לחורבנה המוחלט בשואה האיומה 26 .
עד שנת ה'תרל"ב היתה רוידניץ מושב הרבנות המחוזית 27 . בשנת ה'תרס"ג היוו 450 יהודי העיירה 5% מכלל האוכלוסיה.
אכן היתה בעבר רוידניץ מושב ומעון לגדולים מרבני הונגריה. הנה הרב ר' יוסף דייטש (נולד בניקלשבורג שבמורביה), מח"ס דברי-יוסף היה אב"ד רוידניץ ותלמיד-חבר לבעל הנודע-ביהודה אשר כיהן פאר באותה עת כרבה של פראג. ר' יוסף הוזמן פעם על-ידי שלטונות הממלכה להגן על טענות כלפי היהודים. הוא נפטר 8 שנים לפני הולדתו של הבז"ך. הוא כיהן ברבנות רוידניץ והמחוז 48 שנים (ה'תקל"ח-ה'תקפ"ה). מנ"כ של ר' יוסף ורעייתו מרת ייטל, ברוידניץ. נכדו הוא הרב ר' שמעון דייטש. כאמור, הרב ר' שמעון דייטש מתלמידי החת"ם-סופר בפרשבורג היה וממנהיגיה הבולטים ביותר של עליית תלמידי החת"ם-סופר המפורסמת לארץ-ישראל.
אחיו הגדול של ר' שמעון הוא ר' אהרון דוד דייטש אף הוא תלמיד החת"ם-סופר (משנת ה'תק"ץ), בעל שו"ת גורן-דוד. ע' עליו עוד להלן כרבו של זקננו הבז"ך.
ר' שמעון אוה למושב לו בירושלים עיה"ק עוד משחר ילדותו ועלה בהשפעת רבו לארץ בשנת ה'תקצ"ח (או ה'תר"ב) 28 .
באגרת האמורה שכתב זקננו לרב שמעון דייטש, הוא כותב על רוידניץ:
"העיר הנ"ל אשר מקדם כידוע, היתה עיר ואם בישראל, זוללה כבודה בעו"ה ונהפכה ביד מגואל, חנם לקוחה לצמיתות ואין גואל".
שבעים ושמונה שנות חייו של זקננו מקבילות הן לתקופה מוגדרת מאד – ראשית המאה השביעית לאלף השישי ועד ערב מלחמת העולם הראשונה. תקופה זו היא תקופת מתן האמנסיפציה ליהודים אך גם תקופת צמיחתה והתפתחותה של תנועת ה"השכלה" והרפורמית באירופה, בה הגיעה החילוניות בעולם היהודי לראשונה באופן ממוסד ובמספרים משמעותיים.
מתברר שמשבר עמוק אירע בקהילה היהודית בראודניץ בילדותו של הבז"ך, אשר הביא בסופו של דבר לקריסה רוחנית מוחלטת של הקהילה. באותה אגרת משנת ה'תרי"ז מספר הבז"ך על אי-קיומו של מוסד תורני כלשהו לילדים, עד שאחיו הילד אברהם דוב כהן –
"למד עד עת כזאת בפראג בבית-מדרשיהם של כומרים, ומכל תורת משה ודת יהודי לא ידע, כי רק שביום-כיפור צריכין להתענות".
כמובן הכוונה למשבר הרוחני הנורא שפקד את כל מרכז אירופה באותם ימים בהשתלטות הניאולוגים על מוסדות היהודים והקהילות. ברוידניץ השתלטה על כס הרבנות דמות עויינת לה 29 .
נזכיר כאן את דברי חתן הבז"ך הרב שלמה פרידמן זצ"ל בהקדמה לספרו של זקננו תורת-זאב, אשר הובאו לעיל ש-
"גם בעיר מולדתו ישב אז על כסא הרבנות אחד מתלמידי אחר 30 ".
ואמנם בשנת ה'תרי"ג, בהיות זקננו הבז"ך בן 18 שנים, הוקם ברוידניץ בית תפילות ניאולוגי, על מקומו של בית-הכנסת העתיק. טקסי ה"תפילה" כללו מקהלה ולווו בנגינת עוגב 31 . בשנת ה'תרנ"ג כותב זקננו לבנו (מתורגם מגרמנית):
"גיסי [בעל אחותו ראזי, ר' יעקב] בוכבינדער מרוידניץ רועד מזעם על חטא שלא נשמע ולא נראה. הכניסו את גופתו של פאלאק בעל בית-חרושת לעורות, שנפטר, לבית-הכנסת. ככה החליט הרב. הוא הורה לכסות את כל בית-הכנסת בבד שחור. הפשע זה בלתי נתפס בדעת, כי זה חוקות גוי. כל הקהילה התנגדה והתלוננו נגד הרב אצל הרב הראשי בפראג. עכשיו הם מבקשים גם לשמוע את דעתי ומדת כעסי. אני כותב להם שבקהילה בה יש העומדת תחת מרות רוחנית של גורמים מחדשים - ידועה מראש התוצאה, ולכן אין לנו רשות לדון בנושא זה".
כיום עדיין קיים הרחוב האחד הצר והארוך ובו בתי היהודים 32 . אמנם היום בית-הכנסת השוכן ממש במרכז אורכה של העיירה על גדות נהר האלבה, הרוס ובקושי ניכר. בשנת ה'תש"י נבנה הבנין מחדש וכך בעצם נמחק כמעט כליל זכר בית-הכנסת הישן. רק בחלק קטן מהמבנה אפשר עוד לראות משהו מן החזות המקורית. בשנת ה'תשנ"ח הושב המבנה שהיה נטוש שבע שנים לידי הקהילה היהודית האזורית. מאז עומד המבנה נטוש עד היום ואף נמכר על-ידי הקהילה היהודית הנ"ל עבור כמה עשרות אלפי דולרים. אין יהודים היום ברוידניץ.
 לחזרה למעלה
 הקודם הבא
|
|
