| |
ז. רב בישראל
הבחור ר' בנימין זאב נסמך לרבנות על-ידי רבותיו הנ"ל הגאון ר' שמואל זומר מפאפא, בעל ה"גורן דוד" וגם מרבו המהר"י אסאד בסרדהאל.
יתכן ששנים ספורות לאחר נישואיו עוד המשיך ללמוד בישיבה בסרדהאל. בתם הבכורה לאה אשר נולדה בשנת ה'תרכ"א, נולדה בסרדהאל. הבן השני, שמחה כהן, נולד בדִיוֹסֶעג בשנת ה'תרכ"ג. אמנם יתכן שרק ללידה נסעה זקנתנו ללדת בבית אמה בסרדהאל 48 , שכן מדברי נכדו הרב יעקב צבי כהן זצ"ל, בביוגרפיה שכתב על סבו, אפשר להבין כי עברו לדיוסעג מיד אחרי החתונה.
מקום זה בו נטו זקננו וזקנתנו את אהלם הראשון, דִיוֹסֶעג (Sl?dkovicovo, Diosek, Di?szeg) 49 , הינו כפר-פרבר מבודד שבמחוז טירנא בסלובקיה המרוחק 40 ק"מ מזרחית לפרשבורג, לא הרחק מסרדהאל, וייצן וגאלאנטה בדרך לסערעד. בדִיוֹסֶעג פתח חנות מכולת והמשיך בשקידתו על התורה ועל העבודה.
הסבתא שרה-לביאה -
"היתה מסורה לתפקידה לנהל את ביתה בכבוד ולאפשר לסבא להקדיש את כל זמנו וכוחו לתורה. גם בימי שהותם בכפר היא שרתה את הקונים וכלכלה את החנות ובעלה היה יושב ולומד" (הרב יעקב צבי כהן זצ"ל).
זקננו אף היה ממונה על הכשרות בבית-החרושת הגדול לסוכר שנמצא עד היום בכפר ונחשב מוצג לתיירים.
הכפר היה בעצם רחוב ראשי אחד ארוך מאוד, בן 3-4 ק"מ. היום דרים בכפר זה פחות מ-6,000 נפש. מחצית מתושבי הכפר ממוצא הונגרי. נכדו הריצ"כ סיפר כי בלומדו בגלאנטא ביקר שם ושהיו אז עוד אנשים שזכרו היטב את הסבא הרב בנימין זאב כהן, עד שיכלו להראות על סמטה אחת את ביתו, והראו לו את הנחל העובר את הכפר אשר בו הוא טבל בחורף בזמן ששכבת קרח כיסתה את המים.
זקננו קיבל על עצמו בהתנדבות להעיר את בני הקהילה, שגרו פזורים על כל האורך העצום של הכפר, לתפילת שחרית בבית-הכנסת. בעוד לילה הוא רתם פעם בחורף את סוסו למגלשה ונסע בסיבוב כזה לכפר. הסבתא לא הניחה לו לנסוע בחושך לבדו וגם היא הצטרפה למצוה זו והתיישבה במושב האחורי על המגלשה. בדהרה על-פני השלג הבחין לפתע הסבא שהמגלשה נמשכת בקלות יתר. הביט אחריו והנה אשתו איננה. היא נפלה לשלג ודרך רב חזר עד שגילה אותה. סיפור זה סיפר לנכדו הנ"ל.
בדִיוֹסֶעג חידש בתורה וכתב את אשר חידש. חיבור שלם על מסכת מנחות, חידושים למסכת חולין ועוד. מסתבר שבדִיוֹסֶעג גם היה מורה הוראה, שכן מוזכר בספרי הזמן כמו"ץ בדִיוֹסֶעג. מדברי אחיינו הרב ר' אשר אנשיל אדלר מח"ס "מאשר-שמנה-לחמו", אשר בכתובים, אנו לומדים שבזכות זקננו "עדיין מתקיים המנין שייסד ערב ובוקר תמידין כסדרם", גם אחרי פטירתו. מתברר שעיירה זו צריכה היתה חיזוק רב ערב בואו אליה ולא עיירת חכמים וסופרים היתה.
הנה כך כותב חתנו הרב שלמה פרידמן זצ"ל:
"וכאשר הגיע עת דודים, בחר לו רבו מהרי"א [אסאד] אשה ממשפחה המיוחסת בישראל, אשתו הצנועה והחסידה מרת שרה לביאה ע"ה, בת הנגיד הצדיק מו"ה משה בישיץ, אחד המיוחד מיקירי קרתא דק"ק סערדאהעל. והנה כל ימיו היה לומד תורה לשמה בשקידה נפלאה ובמסירות הנפש כהלל ולא עשה אותה קרדום לחפור בה, ומיד אחר חתונתו היה עוסק במסחר לפרנס את ביתו, אבל בכל זאת לא זז מחיבתו הגדולה לתורתו והיתה תורתו עיקר ומלאכתו ארעי. אבל לא הצליח במסחרו, ונתקיים בו מה שאמר החכם (קהלת ט, יא) "לא לחכמים לחם". וחשב לשנות את מקומו אולי יצליח ה' את דרכו במקום אחר, ויאהל ביתו בכפר דיאסעג הסמוך לעיר פרעסבורג ועשה לו שם חנות. גם שם פרנסתו היתה בדוחק והיה חציו לה' וחציו לפרנס את בני ביתו, כי אשתו החסידה היתה לו לעזר ועבדה עבודת הפרך שלא יתבטל מתורתו, אבל הלילה הקדיש כולו לה' ולא שם עפעפיו תנומה, ונתקיים בו מה שאמרו חז"ל (חגיגה יב:): "כל הלומד בלילה מושכין עליו חוט של חסד", כי היה נאהב ונכבד מאוד במקום מושבו מכל אדם אף משאר אומות, ונאמר בו (דברים כח, י): 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא אליך וכו''".
מופת היה לו ביושבו שבעה על אמו אסתר ע"ה בביתו בכפר ההוא, ולא הופיע במשך כל היום אחד מבני הכפר לבקרו, כי היו עסוקים במלאכתם, וגם שלג רב כסה את החוצות 50 , הצטער הסבא על בדידותו. והנה נפתחה הדלת ואורח זקן אחד נכנס שלא ראוהו מימיהם ולא הכירוהו. כשיצא האורח שוב, שלח הסבא את בני ביתו להזמינו לסעודה, והם יצאו ולא מצאוהו. הוא נעלם וגם עקבותיו בשלג לא נראו. גם בשאלו את אנשי המקום אם היה היום אורח זקן בכפר, והנה גם הם לא ראוהו בכלל, ואז חשבו את המקרה הזה כגילוי אליהו.
 לחזרה למעלה
 הקודם הבא
|
|
