| |
י. באדן
בשנת ה'תרל"ח קיבל את עול רבנות בית-הכנסת ובית-המדרש ע"ש הערץ הנמצא ברחוב Wassergasse 14 בעיר הנופש באדן-ע"י-וינה. זקננו וזקנתנו הגיעו שמה עם שבעת ילדיהם כשהצעירה אסתר בת כמה חודשים בלבד. הבכורה לאה היתה כבת 18 שנה. בית-הכנסת ובית-המדרש ע"ש הערץ הנקרא גם "וסרגאססע שוּל", נבנה כבית רגיל בשנת ה'תר"ט על-ידי ליאופלד הערץ (Leopold Herz). לאחר פטירתו עברה הבעלות לידי אחותו חנה לעוו (Johanna L?w). נדיבה זו תרמה גם קרן להחזקת הרב ושני המוסדות. עת כיהן זקננו הבז"ך ברבנות בית-המדרש ובית-הכנסת, בשנת ה'תר"ם, מכרה היא אותו לידי בני הזוג אלברט ואמה דויטש, סוחרי עורות וראש הקהילה לשעבר במטרסדורף. לאחר פטירתו של אלברט דויטש בשנת ה'תר"ע, עברה הבעלות לידי בנו הד"ר שמואל דויטש אשר ניהל את בית-הכנסת עד ליל הבדולח בכ"ב במרחשון ה'תרצ"ט, אז השמידו הנאצים את בית-הכנסת. בית-הכנסת זה של זקננו היה המרכז למשפחות האורתודוכסיות בבאדן. גם ביתם של זקננו וזקנתנו היה באותו מבנה.
"בית המדרש היה מגורו, שם ישב ביום ובלילה מלבד השעות הספורות של שנתו. בתוכו עמד ארון-הקודש, ארון למכתביו בסגנון הימים ההם עם מספר רב של מגירות ומדפים, וסביב בכל קירות החדר היו ארונות ספרים. הספה על-יד החלון, בה הוא נח בצהרים, ואשר נהפכה למטה בשעת הצורך לאורחיו הרבים. השולחן באמצע החדר היה עשוי להגדילו על-ידי הוספת קרש באמצע. הקרש הזה היה אמנם קבוע שם ומקומו בשעת למודו היה על צד הקרש. בצוואתו ביקש את בניו לשים את הקרש בארונו כעד על התמדתו בתורה" 65 (הרב יעקב צבי כהן זצ"ל).
"באדן" בגרמנית פירושו מרחץ, ואכן היתה באדן עיירת נופש ומרחצאות אשר בימות הקיץ נפשו בה גם גדולי ישראל. גם מרן החת"ם-סופר בשעתו שהה שם בקיץ ותשובת מספר נכתבו שם. אחריו עשה כן גם בנו ה"כתב-סופר" 66 .
סמוך אחר בואו של זקננו לבאדן הלך ונבנה בית-כנסת גדול בעיירת הנופש ב- Grabengasse 14. הקהילה היהודית בבאדן נחשבה לשלישית בגודלה באוסטריה, מה שמסביר את הצורך בכך. (אף נתקבל אדם נוסף כרב לעיירה בשם הרב בנימין זאב וולף רייך.) בבית-מדרשו של זקננו התקיים עתה מנין רק בימים הנוראים. זקננו נשאר בתחומי בית-מדרשו, וביתו הסמוך לו, מלבד למגורי משפחתו, שימש כמלון אורחים רבים ושלוחי-דרבן. באגרותיו של זקננו אנו שומעים רבות אותו נאנק מן הקושי לסבול עולם של אורחים רבים לעת אלמנותו וזקנותו, קושי שלא מנע ממנו להמשיך להיות לאכסניה לעוברי אורח כתחנה בדרכם.
גם בקהילה זו פרץ פרץ המתחדשים והיה על זקננו להילחם בו, כפי שמתאר חתנו וממלא מקומו הרב שלמה פרידמן זצ"ל את הגיעו של זקננו לבאדן:
"בימים ההם כאשר גברה כת הרעפארמער נגד כת היראים בעיר באדען, ובאו היראים אל גדולי ישראל אשר סביבותיהם לשית עצה מה לעשות להציל אותם ואת בניהם משטף מים רבים המתגברים להרוס גדרי התורה וקדושת ישראל, ויענו קול אחד: אם יש את נפשכם להציל אתכם, אל תפנו אחרי הרבים לרעות ואל תאמינו בשפתותיהם החלקות. ואתם המעטים, אל תחוסו על כספכם ותשימו עליכם לרב ומורה איש חיל אשר רוח התורה ויראת ה' נחה בו ויורה אתכם את הדרך אשר תלכו בה ולא תנגפו לפני אויבכם. ואחד מגדולי ישראל קרא להם שֵׁם: אמו"ח הגאון הצדיק ז"ל.
בימים ההם ישבה בעיר באדען אשה נכבדה ונגידה, אשת חיל וחכמת לב, מרת חנה ע"ה, אשת חבר הולך בדרך תמימים, ירא ה' כ"ש ר' ישי לעוו ז"ל. ויהי כשמעה שרצון היראים לבחור להם לרב ומנהיג את קדוש ה' אשר שמו הטוב נודע לה מקודם מק"ק סערדאהעל, מקום מולדתה, ששון ושמחה לבשתה. והנה מדברת על לבה, ותדר נדר לה' ותאמר אל אנשי היראים, מהרו ועלו להביא את הקדוש, כי נדרתי לה' לעשות קרן קיימת לתקן לו בית-מדרשו בביתי אשר משם תצא הוראה ויראת ה' אלינו, וגם אכלכל אותו ואת ביתו. וישמחו מאוד כי הגיעו אל מטרת חפצם ויעשו כאשר ציותה וילכו בזריזות. ויביאו אותו ברינה אל מקום משמרתו משמרת הקודש "בבית-המדרש הערץ בעיר באדען", ונשמע קולו בבואו אל הקֹדש משנת תרל"ח לפ"ק. זכרה ה' את זאת לנשמת חנה ולנשמת ישי בעלה ז"ל לטובה, ונשמתם תעלה מעלה ויתענגו מרוב טוב הצפון לצדיקים עם שאר צדיקים וצדקניות שבגן עדן ועם ישיני עפר יקיצו ברחמים, אמן.
והנה בית-מדרשו היה אוהל-מועד בעיר באדען, כי שם נועדו יחדיו כל מבקשי ה' ומשם הפיץ אור תורתו ויראתו על כל העיר ומילט אותם מרדת שחת מיד המשחיתים והמסיתים, על-ידי אהבתו העזה, אהבת ה' ואהבת ישראל. ולא נשא פנים לשום אדם ולא פחד מהם בעת לעשות לה', רק פחד ה' תמיד נגד עיניו. וכאשר ראה חילול השם היה מקנא קנאת ה' כפנחס, ככתוב, "וירא פינחס ויקח רֹמח בידו", פירש רש"י, 'וירא' - ראה מעשה ונזכר הלכה וכו'.
...והנה גם אמו"ח הקדוש ז"ל, אף שהיה בדרך טבעו במידות אהרן הכהן אוהב את הבריות, איש נכה-רוח ומקבל כל אדם בסבר פנים יפות, אבל כאשר ראה מעשה חילול השם, היה בנימין זאב יטרוף כליש וכלביא. ובפרט כאשר רצו המתחדשים להרוס גדרי התורה ולבטל מנהגי ישראל, הפך את טבעו ונטל חרב המתהפכת בידו לשמור דרך עץ-החיים אשר יעשה אותו האדם וחי בהם.
וכמה פעמים בא על-ידי זה להפסד ממון, וביזיונות גדולות היו מנת חלקו, והוא לא שת לבו לזאת והיה כצאת השמש בגבורתו לילך כדרכו בקודש. פעם אחת רצו המתחדשים לתת לו מתנה גדולה מאוד לנשואי בתו ולא רצה לקבלה מהם, ושאלו אותו מדוע עשה זאת, והשיב להם כי הוא מקטני אמונה על עצמו וירא פן על-ידי המתנה הזאת יבוא לנטות אחריהם כי 'השוחד יעור'. בזה ראה גודל חסידותו וענוותנותו.
...כך היה דרכו של מו"ח הצדיק והקדוש כל ימיו שלא רצה לקבל מהם זוזים, שונא מתנות יחיה. ואף אם גם בעיר באדען פרנסתו מצער מאוד, היה ותרן גדול בממונו, והיה פתח פתוח לעניים בביתו של אבינו וזוכרני שהיו המציקים מתרעמים עליו שהוא מפרנס עניים שבאים לבאדען".
מכיון שעיירת נופש היתה באדן, על-כן רבנים רבים מוינה, מהונגריה וממרחקים אשר נפשו בחמי באדן, עולים לרגל היו לבית זקננו וזכה לשאת ולתת עמם, ואף הם ביקשו לשמוע ממנו דברי מוסר:
"ובפרט בימי הקיץ, בזמן שבאו בני-אדם מכל פינות העולם למרחץ להבריא ולחזק את גופם, היה ביתו בית ועד לחכמים וגאוני ארץ אשר מצאו בביתו מרגוע ונחת רוח לנפשם ולשעשע עמו ברזין דאורייתא בבית-מדרשו. אז היה עומד שם ככהן גדול בלשכת פרהדרין, אשרי עין ראתה כל אלה. בימים הקדושים שלהבתיה תוקד בקרבו בשעת העבודה וכל העם הרואים עבודתו ושומעים קול תפילתו יוצא מפיו בקדושה ובטהרה היו כורעים ומשתחווים לה' ומתעוררים בתשובה. התפעלות גדולה נרשמה בלב הרואים אותו בחיבתו ובשמחתו היתרה עד להפליא בעשיית מצות ארבעה מינים ובמצות סוכה, ובזה פירש מאמר נעים זמירות דוד המלך ע"ה (תהלים סח, ד) 'וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני ה' וישישו בשמחה', דהיינו שהצדיק עושה רושם בלב אחרים בשמחתו של מצוה שהוא לפני הקב"ה שהוא משיש אחרים בשמחתו לעשות המצות באהבה ובשמחה, וזהו 'וישישו בשמחה'."
בדומה לדברים הללו כותב אחיינו הרב אדלר:
"נתעלה לרב בק"ק באדען, שם הופיע באור תורתו ויראתו הטהורה וענותנותו כי רבה לעם המסתופפים בצל קורתו ונהרו אליו מכל המדינה כי הוא מקום מרחץ והוא היה בעל מכניס אורחים למעלה ממידת הטבע לקרובים ורחוקים".
יש לזכור שוינה, בירת הקיסרות האוסטרית, אם כל חטאת היתה בכל מה שקשור לפעילות המחדשים וממילא מובן הדבר שלסמיכות זקננו אל עיר גדולה זו נודעת השפעה בעלת משקל בלתי מבוטל על השקפותיו ופעולותיו. פירוד הקהילות הרישמי בוינה התרחש רק שש שנים לפני שהגיע זקננו לבאדן-ע"י-וינה בהכרזת פרישה של 389 רבנים, בהם אף אדמורי"ם וגאונים גדולים. ואמנם גם בעיר הבירה וינה הסמוכה היתה לו השפעה רוחנית. כך עולה ממכתב שכותב לו אחיינו בו הוא מבקש את סיועו למצוא לו מקום ללמד בו תורה:
"ואדרבא אם יודע כבוד מעלת דודי הרמה מקום מכון לשבת לא איכפת לי אם חוץ למדינתנו הוא או בעיר מלוכה וויען אצל חברא בית הוועד לחכמים ללמוד שיעור כפי ראות עיניו הבדולחים, כי שמעתי שיש לו שֵם ויד בעיר הזאת וכבוד אלקים הסתר דבר".
 לחזרה למעלה
 הקודם הבא
|
|
